הגיע הרגע, התקבלה ההחלטה שזה הזמן להביא ילד לעולם – אבל זה לא קורה.
עוברים השבועות, עוברים החודשים ואין הריון.
נעשות בדיקות, מתבצעים בירורים – לעיתים יש סיבה והסבר אך לעיתים אין שום הסבר פיסי מדוע אין הריון.
התסכול גדל, האשמה עצמית ו/או של בן הזוג, מחשבות רבות רצות בראש, דילמות והצורך לקבל החלטה מה לעשות עכשיו.
בראייה הוליסטית אנו מתייחסים לגוף ולנפש כיחידה אחת – הגוף משפיע על הנפש, הנפש משפיעה על הגוף ולכן כאשר אנו נתקלים בבעיה כלשהי אנו בודקים מכל הכיוונים כדי למצוא הסבר או פתרון לבעיה שמציקה לנו, מפריעה לנו, מונעת מאיתנו להיות במקום בו אנו רוצים להיות.
בהתסכלות על בעיות פריון ניתן למצוא הסברים שונים כגון:
בעיות הורמונליות כלשהן מבקשות מאתינו לבדוק את נושא התקשורת במשפחה – בין בני הזוג, בין ההורים, האם יש ריחוק בין בני הזוג פיסי ו/או רגשי.
במצבים בהם אצל הגבר יש חוסר בטסטוסטרון כדאי לבדוק את נושא האלימות במשפחה – בין אם הוא היה חלק מזה ובין אם הגיע כמה דורות מעליו (סבא/ סבתא, סבא רבה וכו')
אסטרוגן מושפע מנושא של לחץ למצוא זוגיות, להקים משפחה – לחץ גדול שזה כבר יקרה.
במשפחות בהן היה אובדן של ילדים (לרוב כמה דורות מעלינו) אשר החוויה הייתה קשה מנשוא, האם שאיבדה ילד חשבה בתוך תוכה שעדיף שלא יהיו ילדים כי האובדן כואב מדי – נראה בעיות בכניסה להריון.
במשפחות בהן האם מרגישה לבד, נטושה יש סיכוי למצוא שחלות פוליצטיות.
קרישיות יתר עלולה להיות פתרון של הגוף לנושא אחדות המשפחה – אין קשר, הקשר המשפחתי לקוי וכו'.
כמובן שיש את הפחדים המודעים והלא מודעים – להיות אמא/ אבא, להביא ילדים לעולם כזה, איזה אמא/אבא אהיה, מהלידה, משינויי בגוף בזמן ולאחר הריון, אובדן החופש ועוד.
כתיבת תגובה